היוונית שפה מאוד עתיקה שנכתבה בתחילתה בכתב ליניארי B
המיקנים (1200-1600 לפנה"ס לערך) היו הראשונים שדיברו בשפה יוונית שנקראת, ובכן, יוונית מיקנית.. הכתב בו השתמשו ביוונית המיקנית הוא כתב לינארי B שנמצא על לוחות חרס שהתגלו בכרתים, בפלופונס ובמרכז יוון. הכתב נעלם עם שקיעת התרבות המיקנית וחזר להופיע בצורת הכתב היווני רק כעבור כ- 400 שנים.
הכתב היווני הקדום ביותר ששרד מתוארך למאה שמינית לפנה"ס
שתי כתובות כדים מתחרות על תואר הכתובת העתיקה ביותר בכתב היווני. האחת על כד מסוג אוינוכוס מדיפילון שנמצא במוזיאון הארכיאולוגי של אתונה (בתמונה) והשנייה על כלי שידוע בשם הספל של נסטור שנמצא באי איסקיה באיטליה של היום.
(גם) בעזרת היוונית פוענח כתב ההירוגליפים של המצרים
אבן הרוזטה, אחת הכתובות הידועות ביותר מהעולם העתיק, נכתבה בשלוש שפות: יוונית, דמוטית (סוג של מצרית עתיקה עממית) והירוגליפית – מה שמכנים 'כתב חרטומים'. בעזרת השוואה בין האותיות של הכתבים היווני והדמוטי לסמלים של הכתב ההירוגליפי, הצליחו החוקרים לפענח את הכתב שהיה עד אותו הזמן תעלומה.
האלפבית היווני התבסס על הכתב הפיניקי
היוונים אימצו את הכתב הפיניקי בסביבות המאה התשיעית-שמינית לפנה"ס. בדרך עשו מספר שינויים והמשמעותי ביותר הוא הוספת אותיות תנועות לכתב הפיניקי שהיה כתב עיצורי. היוונית היא השפה הראשונה עם אותיות שמסמלות תנועות בלבד. היא תעביר את זה הלאה לשפות אירופאיות נוספות כמו הלטינית.
המילה 'אלפבית' מקורה ביוונית עתיקה
המילה היא צירוף של שתי האותיות הראשונות: אלפא ובטא. ואם אתם אומרים, רגע, גם בעברית האותיות הראשונות הן אלף ובית, אתם צודקים. הכתב הפיניקי הוא המקור המשותף גם לכתב העברי וגם לכתב היווני.
בכתב היווני לא היו מרווחים בין המילים
הכתיבה הרציפה ללא הפסקות היא המחשה להיות החברה היוונית הקדומה חברה אוראלית. טקסטים של שירה, מחזות או נאומים במועצת העם, כולם נועדו להצגה בעל פה מול קהל.
יוונית נכתבה בהתחלה מימין לשמאל
כיווניות ימין לשמאל הועברה מן הכתב הפיניקי השמי. לאחר מכן החלו להופיע כתובות בכיווניות לא אחידה במה שמכונה boustrophedon (משמעות מילולית – להסתובב כמו שור) התחלה מימין לשמאל, בסוף השורה יורדים למטה וממשיכים בכתב מראה משמאל לימין במעין כתיבת נחש רציפה. חוקי גורטין נכתבו בצורה זו. מהמאה החמישית לפנה"ס נקבע סופית כיוון הכתיבה משמאל לימין.
ביוון העתיקה השתמשו רק באותיות גדולות
השימוש באותיות קטנות (lowercase) התחיל להיות נפוץ רק בתקופה הביזאנטית.
משחקי מילים
בכתב היווני יש שתי אותיות שמסמלות את צליל אוֹ: אומיקרון ואומגה.
ο – או+מיקרון כלומר אוֹ קטנה, הברה קצרה.
ω – או+מגה כלומר אוֹ גדולה, הברה ארוכה.
בתקופה ההלניסטית דיברו יוונית קוינה
כיבושי אלכסנדר הגדול יצרו אימפריה הלניסטית עצומה שבשטחה גרו עמים רבים בעלי שפות שונות ועלה צורך בשפה רשמית אחידה. ניבים קודמים של היוונית, ובעיקר יוונית אטית, שולבו יחד וכך נוצרה יוונית קוינה (koine, κοινη. תרגום מילולי – משותפת). יוונית קוינה היתה בשימוש במשך מאות שנים עד אמצע המאה השישית לספירה. היא היתה השפה הרשמית (לינגואה פרנקה) של האימפריה הרומית ואז של האימפריה הרומית המזרחית. היוונית המודרנית נוצרה מתוך יוונית קוינה.
תרגום השבעים נכתב ביוונית קוינה
התרגום הראשון בהיסטוריה לספרי התורה נערך באלכסנדריה שתחת שלטון תלמי השני פילדלפוס במאה השלישית לפנה"ס.
מתעניינים בתרבות יוון העתיקה? רוצים לדעת כשיוצא פוסט חדש?
רשמו את כתובת האימייל שלכם כאן למטה 👇
