פסל לאוקון ובניו
בשנת 1506 התגלה חדר תת קרקעי בתוך כרם ליד בזיליקת סנטה מריה מג'ורה, בפרברי העיר רומא. בתוך הפתח החדש שנפער באדמה נמצא פסל שיופיו יוצא הדופן עורר סקרנות והתלהבות רבה.
רבים באו לבחון את התגלית החדשה, ביניהם שליחו האישי של האפיפיור יוליוס השני ולצידו לא אחר מאשר האמן מיכלאנג'לו, שהיה בין הראשונים לזהות שמדובר בפסל "לאוקון ובניו", פסל שעד אותו הזמן ידעו על קיומו רק מתיאורים כתובים קדומים.
לאוקון ובניו מתאר סצינה שלקוחה מסוף מלחמת טרויה (על המיתוס ראו בנפרד בעמוד זה). פסל השיש מורכב משלוש דמויות בגודל טבעי: לאוקון (Λᾱοκόων, Laocoon), כוהן טרויאני, ניצב במרכז, בניו משני צדדיו ומאחוריהם בימת מזבח. הם נאבקים בשני נחשים שמתפתלים סביב גופם העירום ונושכים אותם. הבן הצעיר יותר נראה גוסס או מת, הבוגר עדיין עומד.
המקור הכתוב בו מוזכר הפסל, ועל פיו זיהה אותו מיכלאנג'לו, הוא אנציקלופדיה של העולם העתיק בשם תולדות הטבע (Naturalis Historia) שנכתבה על ידי פליניוס הזקן במאה הראשונה לספירה. בכרך 36 תיאר פליניוס כיצד ראה את פסל לאוקון ובניו בארמונו של טיטוס והצהיר שזו יצירה שעולה באיכותה על כל יצירת אמנות שנעשתה אי פעם ב(פיסול) ברונזה או ציור. פליניוס גם נקב בשמותיהם של שלושת הפסלים שיצרו אותו : Agesander, Athenodoros ו- Polydorus, שלושת מרודוס.
אין תיארוך ודאי לפסל וישנם ויכוחים רבים. שמות שלושת הפסלים שפליניוס ציין מופיעים על קבוצה פיסולית אחרת שמתוארכת למאה ראשונה לפני הספירה, לכן ההערכה היא שגם פסל לאוקון ובניו נוצר באותה תקופה.
יתכן שהפסל אינו מקורי אלא העתק רומי של פסל יווני עתיק יותר, מן התקופה ההלניסטית, והטיעון לטענה זו הוא בחלקו סגנוני. הפסל הוא מלודרמה בהתגלמותה. ייסורים וייאוש בעיניים, פיות פעורים, הבעות סבל אצל האנשים ורוע אצל הנחשים, תנועות גוף מודגשות ומפותלות. יחד עם הירידה לפרטי פרטים של הגילוף באבן, הפסל נראה חי ורוחש. כל אלו הם מאפיינים מובהקים של הסגנון ההלניסטי של הסוף המאה השלישית, תחילת השנייה לפנה"ס.
Jeff Ackley on Unsplash
Jeff Ackley on Unsplash
יצירת העתקים רומיים משיש לפסלים מקוריים יוונים היתה מאוד נפוצה. הרומאים, שהעריכו וניכסו לעצמם את התרבות היוונית, שכפלו רבות מהיצירות המרהיבות. הפסלים היווניים, שהיו עשויים מברונזה, לרוב הותכו במהלך ההיסטוריה וזו הסיבה שנותרו מעט מאוד פסלים מקוריים מיוון העתיקה ואת רובם אנחנו מכירים רק מההעתקים הרומיים.
כמו בזמן רומא, גם בשנת 1506, השנה בה נמצא הפסל, היתה התעניינות רבה באומנות היוונית עתיקה. היו אלא ימי הרנסנס, תקופה שכשמה כן היא – תחייתה מחדש של התרבות היוונית, כך שאין פלא שפסל לאוקון ובניו זכה לפופולריות אדירה. חודשיים אחרי שהוצא מן החדר באדמה, האפיפיור כבר היה בעליה הגאה של היצירה הייחודית. הפסל הושם במוזיאון הוותיקן שם הוא נמצא עד היום, ב Pio Clementino Museum.
לאוקון ובניו מופיע באינספור איורים, תבליטים, העתקים ורפרנסים אומנותים אחרים. הוא היווה השראה לאומנים רבים, כולל מיכלאנג'לו, מהראשונים ששזפה עינם בפסל, שאת השפעתו אולי ניתן לראות בציור הקפלה הסיסטינית אותה צייר מאוחר יותר. לאוקון ובניו הוכר מיד כיצירת מופת והפך מאז לאחד הפסלים המפורסמים והנערצים בעולם.
קישור לערך הויקיפדיה הארוך והמקיף על הפסל (באנגלית)
המיתוס על לאוקון והסוס הטרויאני
למיתוס על לאוקון יש מספר גרסאות שבכולן הוא נענש במוות בידי נחשים, ומה שמשתנה הוא סיבת העונש, האל המעניש ומספר הילדים שנלווים אליו. הגרסה הידועה ביותר של המיתוס, וכנראה זו שמתוארת בפסל לאוקון ובניו, לקוחה מהפרק השני של איניאס מאת ורגיליוס. והסיפור מתחיל בכלל במיתוס אחר, המיתוס על הסוס הטרויאני:
במהלך הלילה של השנה העשירית למצור על טרויה נעלמו היוונים מהמישור שלמרגלות חומות העיר. רק שני דברים השאירו אחריהם היוונים: סוס עץ ענק, ואת סינון, חייל יווני שתפקידו היה לשכנע את הטרויאנים להכניס אותו ואת הסוס אל בין החומות. תושבי טרויה היו משוכנעים שהיוונים נכנעו ונסוגו והסוס הוא מתנת כניעה.
הטרויאנים היו מלאי התלהבות, אבל לאוקון, כוהן פוסידון בעיר, מיהר להשבית את השמחה. הוא הזהיר את אנשי טרויה מפני סוס העץ וניסה לשכנע אותם לא להכניס אותו אל בין החומות. משלא הסכימו להקשיב לו, לאוקון זרק חנית על הסוס בניסיון לבקע אותו. המעשה עורר את כעסה של האלה אתנה שעמדה לצד היוונים במלחמה. עונשו של לאוקון הגיע מייד אחר כך וזו הסצינה שמתוארת בפסל. כאשר לאוקון עמד ליד המזבח על החוף כדי להקריב שור לאלים ושני בניו לצדו, עלו לפתע שני נחשי ענק ממעמקי הים, ארס נוטף מפיהם הפעור ועיניהם מלאות זעם. הנחשים לפתו את גופותיהם של לאוקון ושני בניו, והאחיזה החזקה שחקה את עצמות הילדים והרגה אותם במהירות. לאוקון ניסה להימלט אבל נלכד גם הוא בידי הנחשים עד שמת בצעקה רמה.
כשהטרויאנים ראו מה עלה בגורלו של לאוקון הם הסיקו שהאלים הענישו אותו כי דבריו על סוס העץ אינם רצויים. הסוס הוכנס אל בין חומות העיר והסוף ידוע.
Francesco Hayez, 1812, Public domain
מיתוסים נוספים על סיבת מותו של לאוקון:
לאוקון היה כוהן האל אפולו וחטאו היה שקיים יחסי מין עם אשתו במקדש של האל מול פסל הפולחן ועל כך נענש במוות בידי שני הנחשים שנשלחו על ידי האל אפולו. בוריאציה דומה לאותו מיתוס, לאוקון היה כוהן פוסידון ומקדשו שלו הוא שחולל. ובגרסה שלישית חטאו של לאוקון היה שלא שמר על כללי הטוהרה ככוהן והתחתן עם אישה והוליד ילדים.
יָרֵאתִי דַנָּאִים, גַּם שַׁי אִם יַגִּישׁוּ
(אניאס ספר שני, תרגום יהושע פרידמן)
הפירוש: אני פוחד מהיוונים (דנאים) גם אם הם מביאים מתנות. כך אמר לאוקון לתושבי טרויה כאשר התלבטו אם להכניס את הסוס הטרויאני אל חומות העיר.
המשפט הפך לביטוי שמשמעו: אל תבטח במתנות של האויב כי יש מאחוריהן כוונות רעות.