מדוזה (מדוסה Μέδουσα, Medusa), מפלצת מיתולוגית בעלת שיער נחשים ומבט מקפיא. ידועה בעיקר מהמיתוס בו פרסאוס כרת את ראשה.
שלוש בנות נולדו לאלי הים הקדומים פורקיס וקטו: סתנו, אוריאלה ומדוזה. הגורגונות קראו להן, והן גרו בקצה העולם, מעבר לאוקיאנוס (או בלוב על פי הרודוטוס 2.9). הגורגונות היו יצורים מפלצתיים מכונפים, ראשיהן מכוסים בקשקשים ונחשים רוחשים במקום שיער, היו להן חטי חזיר בולטים במקום שיניים ולשון משתרבבת. כל מי שהביט בהן הפך לאבן. שתיים מהגורגונות, סתנו ואוריאלה, היו בנות אלמוות, ורק מדוזה היתה בת תמותה ואיתה האל פוסידון שכב.
גרסה שונה, על מקור הטבע המפלצתי של מדוזה, מופיעה במיתוס מאוחר יותר. מדוזה היתה נערה יפהפיה בעלת רעמת שיער מפוארת ששימשה ככוהנת במקדש האלה אתנה. האל פוסידון ראה את מדוזה ואנס אותה במקדש. אתנה כעסה על חילול המתחם המקודש לה אבל הענישה דווקא את הקורבן. היא הפכה את מדוזה למפלצת, תלתליה היפים הפכו לנחשים ופניה למבהילות ומכוערות עד שכל מי שהביט בהן הפך לאבן. (אובידיוס, מטמורפוזות, 4.794-803)
תחילת מאה 6 לפנה"ס, מרודוס. המוזיאון הבריטי. צילום לאורה רינות
פרסאוס ומותה של מדוזה
פרסאוס היה גיבור מיתולוגי, בנם של זאוס ודינאה. פולידקטס (Polydectes) מלך האי סריפוס, רצה להינשא לדינאה, שידוך שפרסאוס די התנגד לו. לכן פולידקטס שלח את פרסאוס למשימה ממנה קיווה שלא יחזור: להביא לו במתנה את ראשה של הגורגונה מדוזה. ואם פרסאוס לא יעמוד במטלה, הוא ישא את דניאה אמו בכוח.
תבליט על מטופה במקדש c בסלינוס, מאה 6 לפנה"ס, Amandajm, CC BY-SA 2.5
Edward Burne-Jones , 1882
לפרסאוס לא היו ברירות אחרות והוא יצא למסע. ארבעה חפצים יעזרו לו במשימה: מגן מלוטש כמראה; סנדלים מכונפים; קסדת היעלמות של האדס, ושק מיוחד וחזק שנקרא kibisis. בעזרת האלים אתנה והרמס פרסאוס הצליח להגיע לביתן של שלושת הגורגונות, שם מצא אותן ישנות. האלים כיוונו את פרסאוס אל מדוזה והוא כרת את ראשה עם מגל תוך שנעזר בהשתקפות מהמגן המלוטש כדי להמנע מלהביט בה ישירות תוך כדי מעשה. את ראשה של מדוזה הטמין פרסאוס בשק, כי המבט המאבן שלה היה קטלני גם אחרי המוות. עם כריתת הראש יצאו מאזור הצוואר שני ילדיה המשותפים עם פוסידון: פגסוס הסוס המכונף וכריסאור הענק.
האחיות של מדוזה התעוררו מהמהומה והתחילו לרדוף אחרי פרסאוס, אבל הוא הצליח להמלט בזכות הסנדלים המכונפות וקסדת ההיעלמות שהפכה אותו לרואה ואינו נראה. במסע חזרה הביתה פרסאוס נעזר בראשה של מדוזה כדי להציל את הנסיכה אנדרומדה ממפלצת ים, אותה הפך לאבן. כשחזר לאי סריפוס, הצליח להפטר מהמלך פולידקטס באותה הדרך. לבסוף פרסאוס נתן את ראשה של מדוזה לאלה אתנה שקבעה אותו בתוך האיגיס, המגן שלה, והיא הפכה לאחד מהסמלים של האלה. מדוזה הופיעה גם על מגנים של רבים מהלוחמים במיתולוגיה ובאמנות.
תבליט, תחילת מאה 6 לפנה"ס, מוזיאון המטרופוליטן
מדוזה באמנות
Peter Candid, Public domain, 1615-20
מדוזה היא אחת מהדמויות המיתולוגיות הנפוצות ביותר באמנות לאורך כל ההיסטוריה. היא חדרה לתרבות היוונית במקביל ליצורי כלאיים אחרים שהגיעו מן המזרח כמו הספינקס, הסירנות והגריפון. זה קרה במאה השביעית לפני הספירה, במה שמכונה הסגנון הדמוי מזרחי. בתקופה מוקדמת זו הדמות של מדוזה היתה מפלצת מכונפת, בעלת עיניים גדולות, אף רחב, פה פעור עם ניבים, ממנו משתרבבת לשון, שיער נחשים מעטר את הראש וזקן ואפילו שפם, את הפנים. הפנים של מדוזה, שקיבלו את השם גורגוניאון (Gorgoneion), תמיד הוצגו פרונטליות וזה מאפיין מובהק לזיהוי מדוזה באמנות העתיקה. גם בייצוגים אמנותיים של מדוזה עם גוף מלא, הפנים שלה פנו תמיד קדימה.
ככל שמתרחקים מהתקופה הארכאית ונכנסים אל התקופה הקלאסית, המאה ה-5 לפני הספירה והלאה, הדמות של מדוזה השתנתה. היא הפכה לפחות מפלצתית, התווים שלה נעשו רכים ואנושיים יותר, ולפעמים גם נשיים. השינוי במיתוס על מדוזה, המעבר ממפלצת אימתנית לנערה יפהפה שנפלה קורבן בידי האלים, בא לידי ביטוי גם בייצוגים האמנותיים שלה. אבל ההיבט המפלצתי לא נזנח, וגם בתקופות מאוחרות יותר, ולמעשה עד העת המודרנית, תיאור הדמות של מדוזה נע בין נערה יפה עם שיער נחשים, לאישה מפלצתית מעוררת אימה. המנעד הרחב בייצוגים האמנותיים של מדוזה נובע מהסמליות המגוונת של דמותה (ראו במסגרת נפרדת).
Carlos Schwabe, Public domain
1597-9, Caravaggio, Public domain
מדוזה היא דמות פופולרית באמנות ובתרבות עד היום. תוכלו להתקל בעיניה הפעורות ושיער הנחשים המפואר במשחקי וידאו, סרטים, סדרות מאוירות ובלוגואים וסמלים של חברות שונות.
מה הקשר בין מדוזה המיתולוגית למדוזה בעל החיים?
אריסטו קרא לבעל החיים אותו אנחנו מכנים מדוזה בשם – cnidae, העוקצות. ועד היום זה שם הקבוצה הביולוגית. ארבע מאות שנים אחריו פליניוס הזקן קרא למדוזות ריאות ימיות Pulmo marina, בגלל התנועות המתכווצות והמתרחבות. למעשה רק בשנת 1744 קיבלה המדוזה את שם הדמות המיתולוגית – מדוזה, על סמך דמיון צורני לכיפה המעוגלת והזרועות הצורבות לראשה המוקף נחשים של מדוזה. כמה שנים אחר כך, נולד לצד מדוזה השם jELLYFISH בשפה האנגלית.
מה מסמלת מדוזה?
מדוזה שימשה כסמל עוד בעת העתיקה. היה לה קשר הדוק למוות, הן כמי שגורמת אותו והן כקורבן רצח בעצמה. ראש המדוזה, הגורגוניאון, נחשב לקמע אפוטרופאי – מרחיק מזל רע. במטרה להדוף את הרוחות הרעות ראשה של מדוזה הוטבע על תליונים, מטבעות, חפצים ביתיים שונים, מגנים של חיילים, אלמנטים פיסוליים על קירות מבנים ובתקופה הרומית גם ברצפות פסיפס.
בעת המודרנית דמותה של מדוזה קיבלה פרשנויות נוספות שנובעות מהיותה קורבן אונס שהפכה לאימת הגברים. פרויד ראה בעריפת ראשה של מדוזה סמל לפחד מסירוס, את פניה כאיבר המין הנשי ואת הנחשים סביב ראשה כסמלים פאליים. מדוזה היא גם אייקון פמיניסטי לכוח והעצמה נשית כשפניה מסמלות זעם נשי.
תסביך מדוזה הוא מצב פסיכולוגי שמתאר מצב של התאבנות או קיפאון של רגש, או במצבי "הלחם או ברח" בהם חשים חרדה.
אנטוניו קאנובה, 1804-6, מוזיאון המטרופוליטן
היא היתה בת תמותה.
הסיודוס, תיאוגניה 280-277, תירגם מיוונית עתיקה: שמעון בוזגלו, הוצאת אבן חושן. לתרגום המלא של התיאוגוניה
אבל אחיותיה אלמותיות, לעולם לא מזדקנות.
שחור השיער שכב איתה באחו בין פרחי האביב.
כשפרסאוס כרת את ראשה, זינקו ממנה פגסוס הסוס וכריסאור הגדול.
מתעניינים בתרבות יוון העתיקה? רוצים לדעת כשיוצא פוסט חדש?
רשמו את כתובת האימייל שלכם כאן למטה 👇
