עבדים היו חלק בלתי נפרד מהחברה ביוון העתיקה. גם כי היו רבים מהם אבל גם ובעיקר מעצם היותם כוח עבודה משמעותי. לעבדות היתה חשיבות כלכלית עצומה. עבדים היו בכל מקום במרחב הפרטי והציבורי. הם הועסקו במגוון רחב של עבודות: פועלים בשדות או במכרות, בבתי מלאכה, סבלים, טבחים, בדרנים, מטפלים בילדים ומשרתים בבתים של אנשים חופשיים.
לקראת סוף מאה 6 לפנה"ס התחילו להופיע עבדים באמנות הויזואלית. האם לא היו עבדים לפני כן? היו, אבל לא תיארו אותם ביצירות אמנות. בתקופות מוקדמות יותר רוב ציורי הכדים תיארו סצינות מיתולוגיות או תמונות מחיי היומיום של האריסטוקרטיה כמו רכיבה על סוסים, קרבות ותחרויות ספורט. אנשים שלא השתייכו לאצולה כמעט ולא הופיעו באמנות. אבל כאמור זה השתנה במהלך הזמן, התחילו לתאר סצינות יותר יומיומית וכולל בתוכן עבדים.
באמנות השתמשו בסימנים, מאפיינים סטריאוטיפיים, כדי לזהות את הדמויות כעבדים. השפה האיקונוגרפית התגבשה בתקופה הקלאסית, מאה 5 לפנה"ס, והיא כללה מספר מאפיינים ששילוב של כמה מהם יחד יצביע בדרך כלל על כך שהדמות המתוארת היא עבד.
1. גודל גוף
שימוש בגודל גוף מוקטן היה מקובל בכל העולם העתיק כדי להמחיש באופן ויזואלי היררכיה מעמדית. וזה לא היה מאפיין ייחודי רק להצגת עבדים, אלא סממן כללי לסטטוס חברתי. ככל שהדמות חשובה יותר, כך הייצוג הוויזואלי שלה יהיה גדול יותר או גבוה יותר. הקטנת פרופורציית הגוף ביחס לדמויות של אנשים חופשיים באותה יצירה היתה המאפיין הראשון והנפוץ ביותר בהצגת עבדים באמנות יוון. הדמויות המוקטנות לא באו להציג מציאות פיזית, כלומר לטעון שעבדים היו אנשים נמוכים, אלא להמחיש מעמד חברתי נמוך ומכאן אולי גם פגיעות וחולשה וזיהוי העבדים כסוג של ילדים. גם ילדים הוצגו כאנשים מוקטנים. חיי העבדים, כמו ילדים, היו נתונים בידו של אדם אחר.
2. לבוש (ועירום)
עבדים הובדלו מהדמויות לצידם באמצעות תיאור שונה של כסות הגוף. עבדים גברים תוארו בדר"כ בעירום כשהאנשים האחרים ביצירה שאינם עבדים היו לבושים. נשים שפחות הופיעו לעיתים בעירום כזונות או בסצנות של מבדרות בסימפוזיון. בתיאורים אחרים של חיי יומיום נשים לא הופיעו בעירום. במקום, הן הובדלו ויזואלית באמצעות בגד שונה או פשוט יותר ממה שלבשו הנשים החופשיות שלצידן.
3. שיער וכיסוי ראש
כמו בלבוש, עבדים הובדלו מהדמויות לצידם גם באמצעות תיאור שונה של עיצוב השיער או כיסוי הראש. אצל עבדים גברים לא היה סימן מובהק בתסרוקת, אבל לפעמים הם חבשו כובע אופייני לפועלים בבתי מלאכה. אצל שפחות נשים היו שני סממנים אופייניים: לפעמים השיער שלהן היה עטוף במטפחת ראש שנקראה sakkos. אבל הרבה יותר נפוץ היה השיער, הקצר מגובה הכתפיים.
4. תנוחת גוף
מאפיין קיים, אך לא קבוע, בתיאור עבדים הוא באמצעות תנוחת גוף שתזהה אותם כנחותים מבחינה מעמדית. לדוגמא עבד ישב או יכרע על הרצפה לעומת אנשים חופשיים שעומדים לצידו. היו תיאורים מועטים שהציגו עבדים כבעלי גוף מעוות.
5. מוצא אתני
הצגת עבדים כלא-יוונים ביצירות אמנות החל במאה ה-5 לפנה"ס, במיוחד אחרי המלחמות הפרסיות. מאפיין אמנותי זה היה מעוגן במציאות משום שאכן רוב העבדים באתונה היו ממוצא זר. אבל בניגוד לתקופות מאוחרות יותר בהן מרבית העבדים היו ממוצא אפריקאי, ביוון רוב העבדים הגיעו דווקא מממלכות מזרחיות ליוון. עבדים הגיעו ממקומות כמו קאריה, סקיתיה, פריגיה, סוריה ובעיקר תראקיה. סימנים לעבדים זרים יופיעו בתווי פנים, ביגוד מיוחד או, במקרה של תראקיה, קעקועים על הגוף. חשוב להדגיש כי גם כאשר תוארו עבדים ממוצא לא יווני הסממנים האתניים צוירו כמאפיין לזיהוי הדמות כעבד, ולא בצורה נלעגת או מכוערת.
6. תחום עיסוק
מאפיין עיקרי בתיאור עבדים ביצירות אומנות הוא סוג העיסוק אותו הם מבצעים שיהווה ניגוד לעיסוק האנשים החופשיים שלצידם ביצירה, שלרוב לא יעשו שום דבר או שיעסקו בפעילות פנאי.
ביצירות אמנות, כמו במציאות, העבדים תוארו שהם עוסקים במגוון רחב של עבודות. אבל בניגוד לעולם האמיתי, בו רבים מהעבדים הועסקו בעבודות כפיים, ביצירות האמנות ישנו דגש על עבדי בית ומשרתים אישיים.