משפטו ומותו של סוקרטס

שם הנידון: סוקרטס

תאריך: 399 לפני הספירה
המקום: אתונה
האישום: כפירה באלים והשחתת הנוער באתונה

סוקרטס היה פילוסוף ייחודי שהאמין שכדי לפתח חשיבה ביקורתית צריך לקיים דיאלוג, לשאול שאלות ולענות עליהן. פשוטו כמשמעו. בניגוד לפילוסופים אחרים סוקרטס לא העלה על הכתב את הגיגיו. במקום, הוא היה מסתובב בכיכרות העיר ובמפגשים חברתיים ומעלה שאלות בפני אנשים איתם שוחח. סוקרטס האמין שרק על ידי חקירה ופקפוק באמונות ובדעות של האנשים, אפשר להגיע לידע האמת.

היו אתונאים שלא חיבבו את סוקרטס כי השאלות שלו גרמו להם להראות.. ובכן.. טיפשים. החקירות שלו ערערו על הידע והחוכמה של פוליטיקאים, משוררים ועוד אנשים ידועים שזכו להערכה רבה בחברה האתונאית. בנוסף הוא הגיע ממשפחה לא מיוחסת, היה עני שחי חיים פשוטים ומקורות שונים תיארו אותו ככעור למדי. כל אלו הפכו אותו ללא אהוד, בעיקר בקרב האליטות.

במה הואשם סוקרטס?

התקופה שבה חי סוקרטס לא היתה יציבה מבחינה פוליטית. אתונה היתה אחרי הפסד לספרטה במלחמה הפלופונסית והמשטר הדמוקרטי היה רעוע ואפילו הופל בשנת 411 ואז שוב ב-404 לפני הספירה על ידי אתונאים תומכי ספרטה שהקימו שלטון אוליגרכי. הדמוקרטיה הוחזרה רק בשנת 403, ממש שנים ספורות לפני המשפט. לסוקרטס היו קשרים קרובים עם כמה אנשים שנחשבו כחותרים תחת השלטון. הוא עצמו מתח ביקורת גלויה על הדמוקרטיה וטען שהעם, האספסוף, לא יכול לקחת החלטות על עצמו. וכך גם לימד את תלמידיו שחלקם השתתפו באופן פעיל בהפלת השלטון הדמוקרטי.

הקשר הקרוב של סוקרטס לגורמים אנטי-דמוקרטיים ואם נוסיף על זה את העובדה שהיה אדם לא אהוב באופן כללי, חרצו את גורלו. אנשים רצו להפטר ממנו והדרך שנבחרה – לתבוע אותו בבית המשפט. אחת ההשערות המקובלות היא שמכיוון שהיה בעייתי לתבוע את סוקרטס בהקשר פוליטי, מה עוד שאחד מיסודות הדמוקרטיה היה חופש הדיבור, הועלו נגדו בסופו של דבר סעיפי אישום דווקא על רקע דתי.

אכן היו לסוקרטס תפיסות לא מקובלות בנוגע לטיבם של האלים ויחסי בני האדם איתם. באתונה העתיקה כל ענייני הדת, כולל טקסים והקרבת קורבנות, היו בחסות השלטון. השתתפות פעילה בחיי הדת היתה חובה אזרחית ופשעים דתיים נחשבו לעבירה, לא רק נגד האלים, אלא גם נגד אתונה עצמה. לכן סוקרטס הואשם באי הכרה באלי הפוליס, הכנסת אלוהויות חדשות ובהשחתת הנוער, כי לימד אותם דברי כפירה.

המשפט וגזר הדין: אשם

אנחנו יודעים על סוקרטס ומהלך המשפט שלו מכתבים של שניים מתלמידיו: אפולוגיה של כסנופון ובעיקר חמישה דיאלוגים של אפלטון, אחד מהם נקרא אף הוא אפולוגיה. אפולוגיה הוא נאום ההגנה של סוקרטס, שייצג את עצמו בבית המשפט מול התובע המרכזי, אזרח בשם מלטוס. סוקרטס טען שלא ביצע שום פשע והעלה טיעונים כנגד כל האשמות נגדו. הוא הצהיר לדוגמא שאינו אתאיסט ולכן לא יכל להשחית את הנוער עם מחשבות כפירה באלי הפוליס.

סוקרטס הועמד לדין בפני 500 מושבעים. מתוכם 280 הצביעו עליו כאשם. העונש שביקשה התביעה היה הוצאה להורג. על פי תפיסתו של סוקרטס יש לציית לחוקי המדינה, ולמרות שכפר בכל ההאשמות, חשב שזו חובתו לקבל כל עונש שיוטל עליו בבית המשפט ולא העלה עונש חלופי ריאלי מטעם ההגנה. וכך גזר הדין נקבע: מוות בשתיית רעל.

את ימיו האחרונים בילה סוקרטס בכלא, שם המשיך לעסוק בדיונים פילוסופיים עם חבריו ותלמידיו. בבוא היום שתה את שיקוי הרעל ומת זמן קצר לאחר מכן והוא בן 70 שנה.

מקור מקיף על חייו, הפילוסופיה שלו והשפעתו של סוקרטס (באנגלית) : Internet Encyclopedia of Philosophy