האל אפולו

אפולו (Apollo, Ἀπόλλων. היגוי נכון: אפולון) היה אל צעיר ויפה תואר, אחד הבולטים והחשובים מבין שניים עשר האלים האולימפיים. לאפולו היו מספר תחומי אלוהות, העיקריים שבהם הם: אל המוסיקה, אל הנבואה, אל הריפוי ופטרון הקשתים. בתקופה הרומית זוהה עם אל השמש. אפולו הוא האל האולימפי היחיד ששמו זהה במיתולוגיה היוונית ובמיתולוגיה הרומית.

אפולו נולד לזאוס ולטו (Leto) ממשפחת הטיטאנים. ארטמיס אלת הציד היתה אחותו התאומה. הוא חי על הר האולימפוס יחד עם שאר בני משפחתו האלים האולימפיים והנעים את זמנם בנגינה. שמו נקשר גם לכמה מקומות ארציים יותר. בתפקידו כאל המוסיקה התרועע פעמים רבות עם המוזות על הר הפרנסוס. כאל הנבואה הוקדשו לו כמה ממתחמי האורקל הגדולים ביותר, החשוב והידוע בהם הוא האורקל בדלפי.

לאפולו תחומי אלוהות רבים

תחומי האלוהות העיקריים של אפולו היו מוסיקה ושירה, אמת ונבואה ורפואה. בנוסף אפולו היה אל החץ וקשת ופטרון עדרי הצאן.
אחד הכינויים הנפוצים של אפולו היה פואבוס (Phoebus) – המואר. אפולו היה אל האור אך מהמאה החמישית לפני הספירה הוא הופיע לפעמים בחפיפה לאל השמש, הליוס, ואחד משמותיו היה אפולו-הליוס. בתקופות מאוחרות יותר הדמויות של אפולו ואל השמש שולבו יחד, במקביל להפיכת אחותו ארטמיס לדיאנה, שזוהתה עם הירח.

אפולו גילם בתוכו תכונות ותחומי אלוהות חיוביים. הוא היה צעיר, יפה וחכם, מלא חיוניות ואור, הוא נתפס כסמל להרמוניה וסדר אוניברסלי, לתרבות וחוכמה. דמותו של אפולו היתה התגלמות האידיאל היווני של "הטוב והיפה" שמשמעו איזון בין יופי חיצוני למצוינות אישית מוסרית. מבחינה זו נחשב אפולו לאל היווני ביותר והיה אל אהוב ומוערץ במיוחד.

מיתוסים על אפולו

אפולו הוא אחד האלים החשובים מהפנתאון היווני. שמו מוזכר אינספור פעמים והוא קשור למיתוסים רבים. הנה כמה מהם:

סיפור הלידה של אפולו וארטמיס אחותו התאומה

לטו היתה עוד אחת מרבות מהמאהבות של זאוס. כשלטו הרתה והדבר התגלה להרה אשתו היא בערה מקנאה וכעס. הרה רדפה אחרי לטו בכל הארץ, ומנעה באיומים מכל מקום שרצה לארח אותה לקראת הלידה. לבסוף מצאה לטו המסכנה מקלט באי השומם דלוס. שם, אחרי תשעה ימי ייסורים, ילדה תחת עץ התמר את אפולו וארטמיס. מסופר שברגע שאפולו התינוק שתה מהאמברוסיה – משקה האלים – הפך בו במקום לעלם צעיר והכריז שמעתה יהיו מקודשים לו הקיטרה (סוג של כלי נגינה), הקשת ושהוא ינבא לבני האדם את דבריו של זאוס. האי דלוס הפך מאז למקום פולחן חשוב לאפולו. (ההמנון ההומרי לאפולו, 51-45, 132-122)

אפולו הורג את המפלצת פיתון

פיתון היה נחש מפלצתי, בנה של גאיה אלת האדמה, ששכן במערות הר הפרנסוס ושמר על מתחם האורקל (נבואה) בדלפי. אפולו הגיע לדלפי והבין שאם הוא רוצה לתבוע את המקום לעצמו, הוא יהיה חייב להרוג קודם את פיתון. על פי גרסה נוספת, אפולו רצה להרוג את פיתון כי רדף אחרי אמו לטו בזמן שהיתה בהריון. אבל בכל גרסה שתבחרו – פיתון חייב היה למות. חמוש בקשת ירה אפולו 100 חיצים עד שהרג את היצור המפלצתי. מאז דלפי הפכה למקום האורקל של אפולו והוא קיבל את הכינוי אפולו הפיתי. כוהנת אפולו בדלפי, שהעבירה למאמינים את נבואותיו, נקראה הפיתיה ותחרויות ספורטיביות שהונהגו בדלפי לכבוד האל אפולו, והיו מקבילות למשחקים האולימפיים, נקראו המשחקים הפיתיים. עוד על האורקל של אפולו בדלפי והפיתיה תוכלו לקרוא כאן.

הרג ילדיה של ניובה

ניובה היתה מלכת תבאי ואמם הגאה של ארבעה עשר ילדים – שבעה בנים ושבע בנות. יום אחד התרברבה ניובה על כך שהיא אישה מבורכת יותר מלטו משום שבעוד לה יש ארבעה עשר ילדים, ללטו היו רק שניים.
לטו הנעלבת החליטה להעניש את ניובה הרברבנית ושלחה את שני ילדיה, אפולו וארטמיס, לנקום את נקמתה. אפולו וארטמיס, שניהם קשתים מיומנים, הרגו את כל (או לפי כמה גרסות כמעט את כל) ילדיה של ניובה, אפולו את שבעת הבנים וארטמיס את שבע הבנות.

אפולו ופוסידון בונים את חומות טרויה

טרויה נוסדה על ידי המלך לאומדון, שביקש את עזרתם של אפולו ופוסידון בבניית החומה המבוצרת של העיר. על פי אחת הגרסאות האלים חויבו למלאכה זו כעונש על ניסיון בגידה בזאוס. כך או כך, המלך לאומדון הבטיח לאפולו ופוסידון תגמול עבור העבודה, אבל כשסיימו הוא הפר את ההבטחה וסירב לשלם להם. אפולו ופוסידון כעסו ופוסידון שלח על טרויה מפלצת ימית בשם Cetus שגרמה להרס רב. לאומדון ניסה לפייס את האלים והקריב את בתו הסיונה, למפלצת הימית. בגרסאות מאוחרות הגיבור הרקלס הוא שהרג את המפלצת בתמורה לידה של הנסיכה הטרויאנית.

אפולו ומלחמת טרויה

במלחמת טרויה אפולו עמד לצידם של הטרויאנים והתערב לטובתם מספר פעמים. הוא גם היה מאוהב בקסנדרה הנסיכה הטרויאנית, מיתוס שיתואר בהמשך. מיתוס אחר מספר כיצד היוונים לקחו בשבי את בתו של כוהן אפולו הטרויאני שנקראה כריסייס. הכוהן התפלל לעזרתו של אפולו, והוא בתגובה שיגר מטח של חיצים נושאי מגפה אל תוך המאהל היווני, ורבים מהם חלו ומתו. עד שאגממנון לבסוף נכנע והסכים להחזיר את כריסייס לאביה. "בתמורה" לקח אגממנון את שפחתו של אכילס, בריסאיס, דבר שעורר את זעמו של אכילס ופרשה זו היא שמתחילה למעשה את ספר האיליאדה. מיתוס ידוע נוסף הוא על הפעם בה כיוון אפולו את החץ של פאריס נסיך טרויה שינעץ בדיוק בעקבו הפגיע של אכילס ויביא למותו. מיתוס זו אינו מופיע באיליאדה.

מיתוסים על אהבותיו של אפולו

אפולו היה אל צעיר ויפה תואר ושמו נקשר לסיפורי אהבה רבים, אך מלבד אחד, כולם הסתיימו במפח נפש ולב שבור (שלו). הנה כמה מהם:

אפולו וקירנה

קירנה היתה נסיכה תסאלית, בתו של מלך הלפיתים. קירנה היתה יוצאת דופן כי במקום לעסוק במלאכות הראויות לנסיכות, היא העדיפה לרעות את העדרים על הר פליון. קירנה גם היתה מיומנת בציד ובשימוש בנשק. יום אחד אפולו ראה את קירנה נאבקת בגבורה עם אריה עצום מימדים והוא התאהב בה בו-במקום. הוא נשא אותה ללוב, שם קירנה ילדה לו את אריסטיוס שהפך לאל מגן הבקר, עצי הפרי והדבורים. באותו המקום בלוב נוסדה העיר קירנה על שמה. זהו סיפור האהבה היחיד של אפולו שהסתיים בהענות מלאה לחיזוריו של האל.

אפולו ודפנה

הנימפה דפנה היתה בתו של אל הנהר פנאוס. יום אחד קופידון (ארוס במיתולוגיה היוונית) ירה באפולו את החץ המוזהב שהעלה בו רגשות אהבה עזים ואילו בדפנה ירה חץ עופרת שגרם לתוצאה הפוכה – רגשות דחייה. אפולו רדף אחרי דפנה האומללה שניסתה להמלט מהאל המאוהב. לבסוף התחננה דפנה לאביה שיציל אותה והוא הפך אותה לעץ – עץ הדפנה. אפולו אימץ את דפנה כעץ הקדוש לו וענד את עלי דפנה ככתר על הראש. (אובידיוס, מטמורפוזות 1.452 והלאה)

אפולו, קורוניס ולידת אסקלפיוס

אחת מהמאהבות הרבות של אפולו היתה נסיכה בשם קורוניס. אפולו אהב אותה מאוד וציווה על עורב לבן שישגיח עליה עבורו. יום אחד הגיע העורב עם ידיעה מרעישה. ליבה של הנסיכה קורוניס הלך אחרי מישהו אחר והיא עזבה את אפולו כשהיא נושאת בבטנה את בנו. אפולו הזועם הפך את העורב לשחור, וכך קיבלו העורבים את צבעם. אחר כך ירה בקורוניס חץ שהרג אותה, הוציא את התינוק מבטנה ונתן לכירון הקנטאור לגדל אותו. התינוק גדל להיות אסקלפיוס שיהפוך לבסוף לאל הרפואה.

אפולו ויקינטוס

אפולו היה מאהבו של יקינטוס, נסיך ספרטה ונער יפה תואר באופן מיוחד. זפירוס, אל הרוח המערבית, היה מאוהב ביקינטוס וקינא בזוג האוהבים. בזמן שאפולו לימד את אהובו כיצד לזרוק דיסקוס, זפירוס חולל רוח חזקה שהעיפה את הדיסקוס חזרה ישירות אל יקינטוס והוא מת במקום. מטיפות הדם שנפלו על הקרקע יצר אפולו שבור הלב את פרח היקינטון.

אפולו וקסנדרה

אפולו היה מאוהב בנסיכה הטרויאנית קסנדרה, בתם של פריאמוס והקובה. כדי לשבות את ליבה העניק לה במתנה, כאל הנבואה, את ראיית הנולד. אבל קסנדרה לא התרשמה ודחתה את חיזוריו. אפולו הנעלב קילל אותה שנבואותיה תמיד יהיו נכונות אבל לעולם אף אחד לא יאמין להן. וכך אכן היה כאשר הנבואה של קסנדרה על נפילת טרויה נפלה על אוזניים ערלות.