Jean-Auguste-Dominique Ingres, Public domain ©
זאוס לא היה עוד אל מיני רבים אלא ה-אל, המלך, זה שעומד בראש הפירמידה, אבי המשפחה האלוהית השמימית. במיתולוגיה היוונית הוא מתואר כשליט חזק, רודף צדק, כוחני ובין יתר תכונותיו גם פתיין ומלא תשוקה.
אינספור מיתוסים הוקדשו לפרשיות האהבים של זאוס עם נשים, עניין שבוודאי לא שימח במיוחד את הרה אשתו. אבל זה היה חזק ממנו. המעמד של זאוס כאילו חייב שיעמיד כמה שיותר צאצאים. והיו לו רבים מאלו, אומרים יותר מאלף.
בין הנשים אותן חמד זאוס היו אלות ונימפות וגם בנות תמותה. הנשים האנושיות היו נסיכות או מלכות וכמובן שכולן התהדרו ביופי רב. הן הוצגו כתמימות ופגיעות, שלא יכלו לעמוד בפני העוצמה האלוהית האדירה של זאוס שלבש צורה אחרת, התחפש כדי לגשת אליהן ולפתות אותן. מאותם זיווגים נולדו חצאי אלים (וגם אל אחד), ביניהם גם הגיבורים הגדולים של המיתולוגיה היוונית.
מי היו המאהבות האנושיות של זאוס?
אירופה (Europa)
התחפושת: שור לבן
צאצא ידוע: מינוס מלך כרתים
WikiArt, Public domain ©
אירופה היתה נסיכה פניקית, בתו של מלך צור. יום אחד כשיצאה עם בנות הלוויה שלה אל שפת הים, זאוס התקרב אליה כשהוא לובש צורת פר, פיתה אותה לרכב עליו וחטף אותה לכרתים, שם ילדה לו שלושה בנים: מינוס, רדמנתיס וסרפדון, אחד משופטי השאול. אירופה נתנה את שמה ליבשת אירופה, ועל שם מינוס בנה, שהפך למלך כרתים, נקראה התרבות המינואית.
אלקמנה (Alkmene)
התחפושת: אמפיטריון
צאצא ידוע: הגיבור הרקלס
© The Trustees of the British Museum
אלקמנה התמירה והיפה, בתו של מלך מיקנה, היתה נשואה באושר לאמפיטריון. יום אחד, כשבעלה נלחם הרחק מהבית, זאוס הגיע אל אלקמנה ופיתה אותה לשכב אתו כשהוא מחופש ללא אחר מאשר אמפיטריון הבעל. למחרת אמפיטריון האמיתי חזר הביתה ומעשה הרמאות של זאוס התגלה. אלקמנה שכבה גם עם אמפיטריון ולבסוף ילדה תאומים: את איפיקלס בן התמותה לבעלה, ואת הגיבור הנודע הרקלס, לזאוס.
המיתוסים על פיתוי בנות תמותה באים להציג את זאוס כשליט עליון, הכל יכול. הוא מתמרן את הסדר הטבעי ביכולת שלו לשנות צורה. הוא נע בין שני עולמות, הוא גם אלוהי אבל גם אנושי, יצרי. והוא בעל הכוח העליון בשניהם.
אנטיופה (Antiope)
התחפושת: סאטיר
צאצא ידוע: אמפיון וזתוס
Giuseppe Cesari, Wikimedia Commons
אנטיופה היתה בתו היפה של מלך תבאי. זאוס חשק בה ופיתה אותה כשהוא לובש דמות של סאטיר. לאחר המעשה אנטיופה התמלאה פחד מאביה וברחה מתבאי. מהזיווג עם זאוס נולדו תאומים אותם אנטיופה נטשה על הר פרנסוס ליד דלפי. התאומים, שמם אמפיון וזתוס, נמצאו על ידי רועה צאן שגידל אותם. הם נודעו כמי שהקימו את חומות תבאי.
סמלה (Semele)
התחפושת: לא מפורט
צאצא ידוע: האל דיוניסוס
WikiArt, Public domain ©
סמלה הייתה נסיכת תבאי. זאוס התאהב בה בזמן שהקריבה לכבודו שור והיא הפכה למאהבת שלו. כשהרה הקנאית גילתה שסמלה בהריון, היא הענישה אותה בדרך מקורית אך אכזרית. הרה שכנעה את סמלה לבקש מזאוס שיופיע מולה בצורתו האמיתית. זאוס נאלץ להסכים אבל ברגע שסמלה ראתה אותו במלוא עוצמתו האלוהית, היא נשרפה בלהבות. זאוס מיהר ושלף את התינוק שגדל בבטנה ותפר אותו לירך שלו. התינוק הזה היה האל דיוניסוס. סמלה היא בת התמותה היחידה שהיתה אמו של אל.
חצאי אלים שנולדו מזיווג בין אל או אלה לבת או בן תמותה, היוו חוליה מקשרת בין האלים לבני האדם, ושימשו כתעמולה לשליטים שונים. למה הכוונה? השליטים הציגו את עצמם כצאצאים לשושלות שמגיעות אחורנית בזמן עד הגיבורים חצאי האלים המיתולוגיים, ומכאן בעלי מוצא אלוהי. מלכי ספרטה היו צאצאים של ההרקלידים, בניו של הרלקס; אלכסנדר הגדול היה חצי אל בעצמו, בנו של זאוס מאמו אולימפיאס; יוליוס קיסר השתייך לשושלת היוליו-קלאודית ברומא, שושלת שהגיעה עד איניאס בנה של אפרודיטה.
גנימדס (Ganymedes)
התחפושת: נשר
Getty, Public domain ©
מבין הנשים של זאוס בלט גם נער אחד, גנימדס נסיך טרויה שהיה היפה ביותר מקרב כל בני התמותה. זאוס התאהב בו אנושות, בא אליו בצורת נשר ונשא אותו על כנפיו אל הר האולימפוס. שם העניק לו נעורי נצח והפך אותו למשרתם של האלים.
דנאה (Danae)
התחפושת: גשם מוזהב
צאצא ידוע: הגיבור פרסאוס
WikiArt, Public domain ©
דנאה היתה בתו של אקריסיוס מלך ארגוס. בעקבות נבואה על כך שבן שייוולד לדנאה יהרוג אותו, המלך כלא אותה במגדל עשוי ברונזה. זאוס חשק בדנאה והוריד עליה גשם מוזהב. דנאה הרתה מהטיפות וילדה את פרסאוס, אחד הגיבורים הידועים במיתולוגיה היוונית וגם סבא רבא ואח למחצה של הרקלס.
למיתוסים של פיתוי ואהבה לא היה שום קשר ל"אהבה" במובן שאנחנו תופסים אותה והם בעיקר תיארו קיום יחסים, שלא לומר אונס, שלפעמים הקדימה אותם פעולה של חטיפה, במטרה להתרבות.
לדה (Leda)
התחפושת: ברבור
צאצא ידוע: הלנה היפה, קליטמנסטרה, הדיוסקורים
The Met, Public domain ©
לדה היתה מלכת ספרטה ואשתו של טינדראוס. זאוס שכב איתה כשהוא מחופש לברבור. באותו הלילה שכבה לדה גם עם בעלה. כתוצאה, לדה הרתה משניהם וילדה שתי ביצים עם שני ילדים בכל אחת מהן: הלנה וקסטור חצי האלים, ילדיו של זאוס וקליטמנסטרה ופולוקס בני התמותה ילדיו של טינדראוס.
אורימדוסה (Eurymedusa)
התחפושת: נמלה
צאצא ידוע: מירמידון
אורימדוסה היתה נסיכת חבל פתיה בתסאליה שבצפון יוון. כדי להתקרב ולפתות אותה, זאוס שינה את צורתו לנמלה וכך שכב איתה. מהזיווג אורימדוסה ילדה את מירמידון, גיבור יווני שהעניק את שמו למירמידונים (= אנשי הנמלה), שבט לוחמים שפעלו תחת פיקודו של אכילס במלחמת טרויה. אכילס עצמו היה גם הוא חצי אל, בנם של תטיס הנימפה ופלאוס בן התמותה.
מיתוסים הם דרך מרתקת לקבל הצצה לנורמות חברתיות שהיו מקובלות בתקופת בה חוברו. מיתוסי האהבה של זאוס מתארים את הנשים כאובייקטים של תשוקה כשהן נרדפות על ידי האל החזק. אין להן שום יכולת החלטה לגבי מהלך האירועים, הן סוג של ניצבות פסיביות בסיפור. האם הדינמיקה הזו משקפת את העולם האמיתי ואת מעמדן של הנשים בחברה היוונית?
הנשים ביוון העתיקה היו חסרות מעמד אזרחי ועיקר התפקיד שלהן התמקד סביב ניהול משק הבית, לידה וגידול ילדים. הנישואים נסגרו בין האב לבעל ולמשפחתו, ובדיוק כמו במיתוס, לנשים עצמן לא היה הרבה כוח החלטה בעניין.
כמו בתרבויות עתיקות אחרות, גם ביוון היתה חברה פטריארכלית = הכוח והסמכות היו בידיה של קבוצת גברים בעלי מעמד. גברים היו גם אלו שחיברו ומאוחר יותר העלו על הכתב את המיתוסים ששיקפו את המציאות אותה הכירו. ואותם הגברים שמו בראש האלים שלהם את זאוס, אל שהוא התגלמות הגבריות כפי שהם תפסו אותה.
מתעניינים בתרבות יוון העתיקה? רוצים לדעת כשיוצא פוסט חדש?
רשמו את כתובת האימייל שלכם כאן למטה 👇
