הסירנות במיתולוגיה ובאמנות

מי היו הסירנות?

הסירנות (Σειρήνες) הן יצורים מיתולוגיים שפלג גופם התחתון ציפור והעליון אישה. הן חיו על אי בים והיו שרות לספנים עוברי אורח בקולותיהן המפתים. מי שהאזין והתפתה לשירת הסירנות לא חזר יותר אל ביתו ומשפחתו, והעצמות הרקובות שנערמו סביב אי הסירנות היו עדות לגורלו המר.

לא ידוע מהיכן חדרו הסירנות אל התרבות היוונית. יתכן, שכמו יצורים בני כלאיים אחרים דוגמת הגריפון או הספינקס, הן הגיעו מתרבויות המזרח הקרוב, כנראה מצרים. ברוב מקורות המיתולוגיה היוונית הסירנות היו בנותיו של אל הנהר אכלואוס ואחת מהמוזות (גרסאות שונות לגבי מי מהן), אבא ואמא שהם שילוב של שני המאפיינים העיקריים שלהן: הים והשירה. מספרן של הסירנות משתנה ונע בין שתיים לארבע, אבל ברוב המקורות הכתובים והאמנותיים הן היו שלוש.

מיתוסים בהם הופיעו הסירנות

איך הפכו הסירנות ל..סירנות?

הסירנות היו נערות צעירות, בנות הלוויה של פרספונה, בתה של האלה דמטר. יום אחד נחטפה פרספונה על ידי האדס, אל השאול. מכאן מתפצל הסיפור לשתי גרסאות: לפי גרסה אחת, הסירנות ביקשו מהאלים כנפיים כדי שיוכלו לחפש אחריה; לפי גרסה אחרת דמטר נקמה בסירנות על שלא שמרו מספיק טוב על בתה ולכן הפכה אותן למפלצות מכונפות. בשתי הגרסאות התוצאה הסופית היתה זהה: הסירנות הפכו ליצורים היברידים – גוף אישה משולב עם ציפור.

אודיסאוס והסירנות

התיאור המיתולוגי הידוע ביותר והקדום ביותר של הסירנות הוא מהאודיסאה. במהלך המסע הארוך הביתה אחרי מלחמת טרויה, ספינתו של אודיסאוס עברה סמוך לאי הסירנות. המכשפה קירקה, אצלה ביקר אודיסאוס לפני כן, הזהירה אותו מראש על הסכנה הצפויה מהסירנות והדריכה אותו איך לנהוג. אודיסאוס פקד על אנשי הצוות לסתום את האוזניים בשעווה כדי שלא ישמעו את הצלילים המפתים. והוא עצמו, שהיה סקרן לשמוע את שירת הסירנות, נקשר לתורן הספינה וביקש מאנשיו לא לשחרר את הקשר גם אם יתחנן, עד שיעברו את אי הסירנות במרחק בטוח. כך אודיסאוס הצליח לשמוע את הצלילים של שירת הסירנות מבלי להיכנע לקסם הקטלני שלהם.
המיתוס מספר על נבואה על פיה הסירנות יחיו עד שמישהו ישמע את שירתן ולא יתפתה לה. לכן אחרי שאודיסאוס שמע אותן ולא התפתה, הן קפצו אל מותן.

---

הסירנות ומסע הארגונאוטים

המוזות מתחרות בסירנות

במקדש הרה בבויוטיה הסירנות שוכנעו לעשות תחרות שירה עם המוזות. הסירנות בטח התחרטו כאשר, לא רק הובסו בתחרות, אלא הושפלו על ידי המוזות שתלשו את הנוצות שלהן ועשו מהן כתרים (פאוסניאס 9.34.2).

---

דמות הסירנה באמנות

תְּחִלָּה תָּבֹא לִנְאוֹת הַסִּירֵנוֹת שֶׁהֵנָּה מַקְסִימוֹת כל־בְּנֵי־הָאָדָם הַבָּאִים לְמִשְׁכְּנוֹתֵיהֶן,
וּבְיַעַן כָּל־הַקָּרֵב לִשְׁמֹעַ שִׁירָתָן אֶת־שִׁיר הַסִּירֵנוֹת בְּאִי־יְדִיעָתוֹ, לְעוֹלָם לֹא יָשׁוּב אֶל־בֵּיתוֹ נַחֲלָתוֹ;
אִשְׁתּוֹ וְטַפּוֹ לֹא עוֹד לָשִׂישׂ עָלָיו יוֹסִיפוּ, כִּי הַסִּירֵנוֹת תִּקְסֹמְנָה לוֹ בְּכִשְׁפֵי שִׁירֵיהֶן הַמְצַלְצְלִים.
יוֹשְׁבוֹת הֵן וְשָׁרוֹת בַּכָּר, וְסָבִיב נֶעֶרְמוּ הַרְבֵּה עַצְמוֹת בְּנֵי־אָדָם מרְקִיבִים, וְעוֹרָן הַצָּפוּד עֲלֵיהֶן.

הומרוס, אודיסאה 12.39-46, תרגום מיוונית: שאול טשרניחובסקי, פרויקט בן-יהודה