6 ביולי שנת 371 לפנה"ס. במישור לאוקטרה (Leuctra) במרכז יוון הקרב עמד להתחיל. צבא ספרטה ובראשו המלך קלאומברוטוס הראשון ניצב מול גדודי הצבא של תבאי. הספרטנים היו בטוחים בניצחונם. תהילתם הלכה לפניהם כלוחמים אמיצים וקשוחים. בלתי מנוצחים. ספרטה היתה בעלת ההגמוניה, הכוח השולט בעולם היווני. גם המספרים שיחקו לטובתם – כ-10000 לוחמים ספרטנים מול 7000 תבנים ובני בריתם. הספרטנים לא יכלו לשער את תוצאותיו ההרסניות של אותו הקרב: אלפי חיילים הרוגים, ביניהם המלך קלאומברוטוס, איבוד ההגמוניה ביוון והתחלת הסוף של ספרטה. ה"נשק הסודי" של תבאי, שבזכותו הצליחה להפיל את ספרטה הגדולה, היה יחידת עילית קטנה וייחודית שנקראה הגדוד הקדוש.
© George E. Koronaios, CC BY-SA 4.0, via Wikimedia Commons
מהו הגדוד הקדוש של תבאי?
הרקע להקמת הגדוד הקדוש היה ככל הנראה השתלטות של ספרטה על תבאי 11 שנים לפני קרב לאוקטרה, בשנת 382 לפנה"ס. שלוש שנים אח"כ הצליח פלופידס (Pelopidas), מנהיג תבני פרו-דמוקרטי גולה, לגרש את הכוחות הספרטנים מתבאי. בעקבות המאורעות הוחלט על הקמת יחידת עילית לוחמת שתתמקם במצודת העיר ותגן עליה מפני פלישות עתידיות.
מלאכת הרכבת הגדוד הוטלה על גנרל צבאי בשם גורגידס (Gorgidas) שגייס 300 מטובי הלוחמים של תבאי. הייחוד באותה יחידה היה טיב היחסים בין הלוחמים שהרכיבו אותה – 150 זוגות מאהבים של גברים, על פי מודל שהיה נפוץ מאוד בעולם היווני: גבר בוגר, אוהב – erastes ונער צעיר יותר, נאהב – eromenos. המאהב הבוגר יותר נחשב לחונך של הנער הצעיר היותר והיה נדרש לדאוג לצרכיו. סביר שלפחות אצל חלק מהזוגות הקשר היה בעל אופי מיני, ולמרות זאת לא מדובר ביחסים הומוסקסואליים לפי התפיסה המודרנית.
אז אמנם יחסים מסוג זה היו מקובלים אבל שילוב מכוון של זוגות מאהבים במערך צבאי היה ייחודי לתבאי. המחשבה שעמדה מאחורי הקמת היחידה היתה שהלוחמים ילחמו, לא רק למען הפוליס אלא גם למען בני הזוג שלהם. ולאו דווקא בגלל רגשות רומנטיים ורצון להגן עליהם, אלא בעיקר בגלל ערכי הכבוד העצמי והבושה שהיו נטועים עמוק בתרבות היוונית. ההערכה היתה שהחיילים יגלו יתר מסירות ואומץ ויעדיפו להילחם עד מוות ורק לא להיתפס כפחדנים או חלשים בעיני האהובים שלהם. וכך אכן היה.
ציור כד מסוג אוינוכואה , 560 לפנה"ס © The Met Public Domain
הגדוד הקדוש כיחידה לוחמת
הגדוד הקדוש היה כוח של הופליטים – חייל רגלים, לבושים בקסדות ושריון, אוחזים במגנים גדולים וחמושים בחניתות. הם עברו אימונים מפרכים והיו לוחמי עילית מיומנים. מערך הלחימה שלהם היה הפלנקס (phalanx) מערך נפוץ בכל העולם העתיק, שדרש שיתוף פעולה מלא בין הלוחמים: שורות שורות של חיילים חמושים, עומדים צפופים בצמידות זה לזה, כשהמגנים שלהם מונחים אחד על השני ויוצרים מעין שריון בלתי עביר. במהלך קרב כל שורות הפלנקס היו נעות קדימה כגוש אחד במטרה לשבור את שורות האויב.
בתחילה, תחת גורגידס, זוגות הלוחמים של הגדוד הקדוש פוזרו בשורות הפלנקס הראשונות של כל היחידות בצבא התבני במטרה לחזק אותם. אך לאחר שהגדוד עבר לפיקודו של פלופידס בשנת 375 לפנה"ס, הם קובצו ליחידה לוחמת אחת. אחת מהטקטיקות שהעניקו לגדוד הקדוש יתרון בזמן קרב היה מספר גדול של שורות פלנקס ביחס לזה הסטנדרטי, מה שהפך אותם לגוש לוחם חזק במיוחד. שיטת לוחמה חדשנית נוספת, שאומצה לאחר מכן על ידי הצבא המקדוני, היתה מיקום הגדוד הקדוש מהצד השמאלי של היחידות הלוחמות כשהתקדמות שורות הפלנקס היתה אלכסונית ולא ישרה. עד אז הצד הימני נחשב לצד החזק משום שרוב החיילים היו ימניים ואחזו את המגן ביד שמאל.
© Eric Gaba (Sting – fr:Sting), CC BY-SA 3.0, Wikimedia Commons
הגדוד הקדוש היה פעיל לפרק זמן קצר במושגים היסטוריים, 40 שנה בלבד, אבל הצליח להשיג כמה הצלחות צבאיות יוצאות דופן והשאיר את חותמו בשלושה קרבות ידועים:
קרב טגירה (Tegyra) 375 לפנה"ס. ההופליטים של הגדוד הקדוש יחד עם פרשים תבנים לחמו והביסו יחידות של צבא ספרטה. הניצחון הראשון של הגדוד הקדוש כיחידה עצמאית, ניצחון שביסס את המוניטין שלו ככוח לוחם שאי אפשר לזלזל בו. עבור הספרטנים, לעומת זאת, קרב טגירה היה השפלה גדולה. לא רק שהפסידו בקרב, אלא שפעם ראשונה נוצחו למרות שהיו רבים יותר מחיילי היריב.
קרב לאוקטרה (Leuctra) 371 לפנה"ס. הקרב שהוזכר מעלה. שוב תבאי נגד ספרטה. שוב הפסד צורב לספרטנים. קרב לאוקטרה הוא חשוב מאוד מבחינה היסטורית כי מסמן נקודת מפנה במערך הכוחות של ערי המדינה היווניות. מאז סיום המלחמה הפלופונסית ב-404 לפנה"ס, ספרטה היתה העיר החזקה בעולם היווני, מה שנקרא ההגמוניה הספרטנית. אבל באותו יום קיץ קמה תבאי והכתה את ספרטה במכת מוות ממנה כבר לא תתאושש. כעת עבר שרביט ההגמוניה מספרטה אל תבאי. עד שהגיעו המקדונים.
קרב כירונאה (Chaeronea) 338 לפנה"ס. צבאות אתונה ותבאי, לרבות לוחמי הגדוד הקדוש, שילבו כוחות במטרה למנוע את כניעתן הסופית של ערי יוון לפולש מצפון – הצבא המקדוני בפיקודו של המלך פיליפוס השני ובנו אלכסנדר הגדול. בצעירותו פיליפוס השני היה שבוי בתבאי, למד את שיטת הלוחמה של הגדוד הקדוש, שיכלל אותה והפך את הצבא המקדוני לכוח לוחם אדיר. הקואליציה האתונאית-תבנית לא יכלה לעמוד מול הצבא המקדוני הגדול, ויוון נכבשה. חיילי הגדוד הקדוש סירבו להכנע ונלחמו בגבורה עד הלוחם האחרון. פלוטרכוס, המקור העיקרי לקורותיו של הגדוד הקדוש, מספר שפיליפוס השני בעצמו התאבל על אובדנם של הלוחמים האמיצים. בסיום הקרב לא נותר איש מצבא האוהבים של תבאי.
מה קדוש בגדוד הקדוש?
ככל הנראה שהשם "הגדוד הקדוש" ניתן ליחידה על ידי המקים שלה, הגנרל גורגידס. ולמה "קדוש"? לפי פלוטרכוס השם נובע מחילופי נדרים בין זוגות הלוחמים האוהבים שהתקיימו במקדש של איולאוס, אחיינו ואהוב ליבו של הרקלס, בתבאי. פלוטרכוס מזכיר גם את אלפטון שכינה את הקשר עם מאהבו כקשר בהשראה אלוהית.
© Calistemon, CC BY-SA 4.0
הקבר של לוחמי הגדוד הקדוש
לאחר תבוסתם (ובפועל הכחדתם) בקרב כירונאה, לוחמי הגדוד הקדוש נקברו בקבר אחים בשדה הקרב. על גבי הקבר הוקמה אנדרטה – פסל אריה עצום מימדים, 3.8 מטרים גובהו, עשוי שיש וניצב על במה מוגבהת. על פי פאוסניאס (9.40.10) האריה מסמל את רוחם של הגברים שנקברו במקום. שברי הפסל נמצאו ב1818 ובשנים לאחר מכן הוא שוחזר ועומד במקום עד היום. בקרבת מקום לפסל נמצאו בקבר משותף 254 שלדי גברים ערוכים בשורות – שרידיו של הגדוד הקדוש של תבאי.
הנה קישור לאיור שהופיע ב New Yorker של שלדי הלוחמים כפי שנמצאו בשטח
מתעניינים בתרבות יוון העתיקה? רוצים לדעת כשיוצא פוסט חדש?
רשמו את כתובת האימייל שלכם כאן למטה 👇
