ביוון העתיקה הספורט היה חלק מעולמם של הגברים. הגברים הם אלו שנלחמו בקרבות והאימונים הגופניים ותחרויות הספורט עזרו להם להפוך לחזקים וממושמעים. הספורט גם היה דרך לממש את האידיאל היווני של יופי וכוח.
נשים לעומת זאת לא עסקו בספורט. הן היו אחראיות לתחום הבית, שם היה מצופה מהן לתפקד כרעיות ואימהות. הפעילות הגופנית היחידה בה השתתפו נשים כללה תחרויות ריצה במסגרת פסטיבלים דתיים לאלות והשתתפו בהן רק נערות לא נשואות. התחרויות שימשו כטקסי מעבר מנערות לבגרות, וכסמל למוכנות לנישואין ולידה והן התקיימו לרוב באזור מבודד ומול קהל נשי בלבד. התחרות החשובה ביותר הייתה ה- heraea שהתקיימה כל ארבע שנים במקביל למשחקים האולימפיים לכבודה של האלה הרה. מלבד במסגרת פסטיבלים דתיים, נשים לא רק שלא יכלו להשתתף בתחרויות ספורטיביות, אפילו נאסר על הנשואות לצפות בהן (לפי פאוסניאס 6.20.9).
בספרטה המצב היה שונה משאר ערי יוון. בספרטה פעלה מערכת חינוך ציבורית לבנים ולבנות, מוסד שהקמתו שוייכה לליקורגוס המחוקק האגדי. חינוך ממוסד לבנות לא היה קיים בשום מקום אחר. לא ידוע בדיוק מה הבנות למדו, האם זו היתה חובה ואיך זה התנהל בפועל. מקורות שונים מזכירים לימודי מוסיקה, רטוריקה וסביר שלמדו רמה בסיסית של קרוא וכתוב. כחלק מתכנית הלימודים בנות גם התאמנו אימונים גופניים והשתתפו בתחרויות ספורט שכללו ריצה והאבקות, ואולי גם מבחני כוח, זריקת דיסקוס וחנית. מכיוון שאימון גופני לבנות, ועוד במסגרת חינוך ציבורי, היווה סטייה מהנורמות המקובלות, הנושא עורר עניין מחוץ לספרטה, בעיקר באתונה שהייתה היריבה המרה שלה.
איך הגיבו לספורט של נשים באתונה?
כסנופון היה אתונאי גולה, חבר של המלך הספרטני שהתגורר שנים רבות בשטח ששייך לספרטה. הוא הכיר את הספרטנים מקרוב ובתחילת המאה הרביעית לפנה"ס כתב ספר שנקרא מדינת הספרטנים שמתאר את אורחות החיים בספרטה. בפרק הראשון בספר כסנופון כתב: "..ליקורגוס האמין שלעשות בגדים גם שפחות יכולות, ואילו נשים בנות חורין מטלתן העיקרית היא ללדת ילדים. ראשית ציווה שהמין הנקבי יאמן את גופו לא פחות מן המין הזכרי. אחר כך ייסד תחרויות ריצה ותחרויות היאבקות לנשים בדיוק כמו לגברים, כי חשב שלשני הורים חסונים ייוולדו גם צאצאים חסונים" (א', 4). אפשר לקרוא בבירור שלחינוך הבנות אין שום קשר לשחרור או העצמה נשית כמו שלפעמים נוטים לתאר את נשות ספרטה. להיפך, הייעוד של הנשים היה לשמש ככלי להולדת תינוקות וזו הסיבה שהן צריכות לשבח את הגוף שלהן.
הפילוסופים אפלטון ואריסטו יצאו נגד האימונים הספורטיביים של נשים בספרטה. הם טענו שלמרות שהן מתאמנות וחזקות, הן לא יודעות להילחם, ובשעת קרב לא מסוגלות להגן על עצמן ועל ילדיהן (אפלטון, חוקים, 7.806a-b; אריסטו, פוליטיקה ב', 1269B).
גם מחזאים התייחסו לאימונים גופניים של נשים בספרטה. לדוגמא אוריפידס (אנדרומכה, 601-595) תיאר את הנשים הספרטניות כבעלות התנהגות מבישה ומופקרות מינית בגלל שהן התאמנו במשותף עם הגברים ולבשו בגדים רופפים שחשפו את הירכיים שלהן.
ההיבט המיני של הספורט הנשי מופיע גם בקומדיה ליסיסטרטה של אריסטופנס. אחת הדמויות המרכזיות במחזה היא הספרטנית למפיטו שמגיעה לאתונה להצטרף לשביתת המין של הנשים. למפיטו היא יפה, עם גוף מוצק, עור בוהק ושדיים יפים. למפיטו מסוגלת לבצע קפיצות באוויר והיא חזקה כל כך עד שיכולה לחנוק שור בידיה (83-79). היופי של נשות ספרטה הוזכר כבר במקורות מוקדמים כמו הומרוס. וכמובן איך אפשר לשכוח את הספרטנית היפה בנשים – הלנה.
הביקורת של האתונאים כלפי הספורט הנשי בספרטה נבע משני מקורות עיקריים. האחד, מעצם היות המחברים גברים. שחרור האישה ממטלות הבית לצורך ביצוע אימונים גופניים, ועוד בגוף עירום, ערער את מעמדם כשליטים בחברה פטריארכלית והם ראו בזה סמל להתדרדרות מוסרית. השני, מעצם היותם אתונאים, עיר ביחסי יריבות עם ספרטה, יריבות שהייתה גם תרבותית ולא רק צבאית. האתונאים הדגישו את העליונות התרבותית שלהם על ידי הצגת הספרטנים ונשותיהם כנחותים מהם באמות מוסר והתנהגות.
והמנצחת היא..
אי אפשר לדבר על ספורט נשים בספרטה בלי להזכיר את קיניסקה (Cyniska). קיניסקה הייתה אחותו של המלך הספרטני אגסילאוס ה-II והאישה הראשונה שזכתה במשחקים האולימפיים באולימפיה. כנסיכה ספרטנית עשירה היא הייתה בעלת ממון מספיק לגדל סוסים ולממן מאמנים. בשנת 396 לפנה"ס היא זכתה במרוץ המרכבות של ארבעה סוסים, שנחשב לאחד האירועים היוקרתיים במשחקים האולימפיים. ארבע שנים אח"כ, ב-392, חזרה על ההישג. אומנם קיניסקה עצמה לא השתתפה בתחרות משום שנשים לא הורשו להתחרות במשחקים האולימפיים אבל הניצחון נרשם על שמה. היא הקדישה פסל קבוצתי מברוזה במקדש זאוס באולימפיה שהבסיס שלו, כולל כתובת הקדשה שלה, נמצא היום במוזיאון המשחקים האולימפיים באתר.
כתובת ההקדשה של קיניסקה לכבוד הניצחון שלה. המוזיאון למשחקים אולימפיים באולימפיה 📷 Peter J. Miller, CC BY-SA 4.0, Wikimedia Commons
מתעניינים בתרבות יוון העתיקה? רוצים לדעת כשיוצא פוסט חדש?
רשמו את כתובת האימייל שלכם כאן למטה 👇
האימייל לא ישמש לשום מטרה אחרת מלבד שליחת הודעות על פוסטים חדשים באתר
ביוון העתיקה הספורט היה חלק מעולמם של הגברים. הגברים הם אלו שנלחמו בקרבות והאימונים הגופניים ותחרויות הספורט עזרו להם להפוך לחזקים וממושמעים. הספורט גם היה דרך לממש את האידיאל היווני של יופי וכוח.
נשים לעומת זאת לא עסקו בספורט. הן היו אחראיות לתחום הבית, שם היה מצופה מהן לתפקד כרעיות ואימהות. הפעילות הגופנית היחידה בה השתתפו נשים כללה תחרויות ריצה במסגרת פסטיבלים דתיים לאלות והשתתפו בהן רק נערות לא נשואות. התחרויות שימשו כטקסי מעבר מנערות לבגרות, וכסמל למוכנות לנישואין ולידה והן התקיימו לרוב באזור מבודד ומול קהל נשי בלבד. התחרות החשובה ביותר הייתה ה- heraea שהתקיימה כל ארבע שנים במקביל למשחקים האולימפיים לכבודה של האלה הרה. מלבד במסגרת פסטיבלים דתיים, נשים לא רק שלא יכלו להשתתף בתחרויות ספורטיביות, אפילו נאסר על הנשואות לצפות בהן (לפי פאוסניאס 6.20.9).
© The Trustees of the British Museum
אז מה היה בספרטה?
בספרטה המצב היה שונה משאר ערי יוון. בספרטה פעלה מערכת חינוך ציבורית לבנים ולבנות, מוסד שהקמתו שוייכה לליקורגוס המחוקק האגדי. חינוך ממוסד לבנות לא היה קיים בשום מקום אחר. לא ידוע בדיוק מה הבנות למדו, האם זו היתה חובה ואיך זה התנהל בפועל. מקורות שונים מזכירים לימודי מוסיקה, רטוריקה וסביר שלמדו רמה בסיסית של קרוא וכתוב. כחלק מתכנית הלימודים בנות גם התאמנו אימונים גופניים והשתתפו בתחרויות ספורט שכללו ריצה והאבקות, ואולי גם מבחני כוח, זריקת דיסקוס וחנית. מכיוון שאימון גופני לבנות, ועוד במסגרת חינוך ציבורי, היווה סטייה מהנורמות המקובלות, הנושא עורר עניין מחוץ לספרטה, בעיקר באתונה שהייתה היריבה המרה שלה.
איך הגיבו לספורט של נשים באתונה?
כסנופון היה אתונאי גולה, חבר של המלך הספרטני שהתגורר שנים רבות בשטח ששייך לספרטה. הוא הכיר את הספרטנים מקרוב ובתחילת המאה הרביעית לפנה"ס כתב ספר שנקרא מדינת הספרטנים שמתאר את אורחות החיים בספרטה. בפרק הראשון בספר כסנופון כתב: "..ליקורגוס האמין שלעשות בגדים גם שפחות יכולות, ואילו נשים בנות חורין מטלתן העיקרית היא ללדת ילדים. ראשית ציווה שהמין הנקבי יאמן את גופו לא פחות מן המין הזכרי. אחר כך ייסד תחרויות ריצה ותחרויות היאבקות לנשים בדיוק כמו לגברים, כי חשב שלשני הורים חסונים ייוולדו גם צאצאים חסונים" (א', 4). אפשר לקרוא בבירור שלחינוך הבנות אין שום קשר לשחרור או העצמה נשית כמו שלפעמים נוטים לתאר את נשות ספרטה. להיפך, הייעוד של הנשים היה לשמש ככלי להולדת תינוקות וזו הסיבה שהן צריכות לשבח את הגוף שלהן.
הפילוסופים אפלטון ואריסטו יצאו נגד האימונים הספורטיביים של נשים בספרטה. הם טענו שלמרות שהן מתאמנות וחזקות, הן לא יודעות להילחם, ובשעת קרב לא מסוגלות להגן על עצמן ועל ילדיהן (אפלטון, חוקים, 7.806a-b; אריסטו, פוליטיקה ב', 1269B).
גם מחזאים התייחסו לאימונים גופניים של נשים בספרטה. לדוגמא אוריפידס (אנדרומכה, 601-595) תיאר את הנשים הספרטניות כבעלות התנהגות מבישה ומופקרות מינית בגלל שהן התאמנו במשותף עם הגברים ולבשו בגדים רופפים שחשפו את הירכיים שלהן.
ההיבט המיני של הספורט הנשי מופיע גם בקומדיה ליסיסטרטה של אריסטופנס. אחת הדמויות המרכזיות במחזה היא הספרטנית למפיטו שמגיעה לאתונה להצטרף לשביתת המין של הנשים. למפיטו היא יפה, עם גוף מוצק, עור בוהק ושדיים יפים. למפיטו מסוגלת לבצע קפיצות באוויר והיא חזקה כל כך עד שיכולה לחנוק שור בידיה (83-79). היופי של נשות ספרטה הוזכר כבר במקורות מוקדמים כמו הומרוס. וכמובן איך אפשר לשכוח את הספרטנית היפה בנשים – הלנה.
הביקורת של האתונאים כלפי הספורט הנשי בספרטה נבע משני מקורות עיקריים. האחד, מעצם היות המחברים גברים. שחרור האישה ממטלות הבית לצורך ביצוע אימונים גופניים, ועוד בגוף עירום, ערער את מעמדם כשליטים בחברה פטריארכלית והם ראו בזה סמל להתדרדרות מוסרית. השני, מעצם היותם אתונאים, עיר ביחסי יריבות עם ספרטה, יריבות שהייתה גם תרבותית ולא רק צבאית. האתונאים הדגישו את העליונות התרבותית שלהם על ידי הצגת הספרטנים ונשותיהם כנחותים מהם באמות מוסר והתנהגות.
והמנצחת היא..
אי אפשר לדבר על ספורט נשים בספרטה בלי להזכיר את קיניסקה (Cyniska).
קיניסקה הייתה אחותו של המלך הספרטני אגסילאוס ה-II והאישה הראשונה שזכתה במשחקים האולימפיים באולימפיה. כנסיכה ספרטנית עשירה היא הייתה בעלת ממון מספיק לגדל סוסים ולממן מאמנים. בשנת 396 לפנה"ס היא זכתה במרוץ המרכבות של ארבעה סוסים, שנחשב לאחד האירועים היוקרתיים במשחקים האולימפיים. ארבע שנים אח"כ, ב-392, חזרה על ההישג.
אומנם קיניסקה עצמה לא השתתפה בתחרות משום שנשים לא הורשו להתחרות במשחקים האולימפיים אבל הניצחון נרשם על שמה. היא הקדישה פסל קבוצתי מברוזה במקדש זאוס באולימפיה שהבסיס שלו, כולל כתובת הקדשה שלה, נמצא היום במוזיאון המשחקים האולימפיים באתר.
מתעניינים בתרבות יוון העתיקה? רוצים לדעת כשיוצא פוסט חדש?
רשמו את כתובת האימייל שלכם כאן למטה 👇
פוסטים אחרונים